<h1>ארחות חיים הלכ' גיטין סימן ה'</h1>
<h2>דף כו.</h2>
תשובת שאלה אל הרשב"א ז"ל כבר ראית שכתבתי אני בשם רב האיי ומשמן של גדולי הראשונים שכל אותם הדקדוקים שאמרו שם בפרק המגרש לכתוב כן ולא לכתוב כן אינו אלא כשבא הבעל וערער או שכתב המגרש הבעל בעצמו הגט או שצוה הבעל לסופר לכתוב כן דהשתא יש לחוש שמא בכונה כתב כן כדי לפסלו הא לאו הכי טעות סופר הוא ואין לחוש כ"ש בחסרות דאם כתב לתנסבא בלא ה"א אפילו חסר כל התיבה איני רואה פיסול שהרי יש בו והרי את מותרת לכל אדם וכשאמרנו [גיטין כ"ו ע"א] בכותבי טופסי שצריך לשייר מקום שם האיש והאשה ואמר שמואל אף מקום והרי את מותרת לכל אדם לא אמרו לשייר מקום להתנסבא גם לא היתה שם הקפידה [בלהתנסבא] אלא בין ה"א לאל"ף דלא [לכתוב] לא תנסבא דמשמע לא תינסיב ואפילו הכי אין אנו פוסלין אלא כשבא הבעל וערער. גם באות דבוקה איני רואה כל כך הקפדה אלא מוטב להזהר לכתחלה ואף ממה שאמרו שם (גבר) [גבי] בין שטה לשטה מהו דאקשינן ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים ופרקינן לא צריכא דמערי משמע מפשוטן של דברים דמערי כגון נדבקו אותיות דלמטה באותיות דלמעלה כגון צואר של למ"ד דבוק למעלה או רגל הקו"ף דבוק באותיות שלמטה ואפילו הכי כשר עכ"ל. ועוד כתב ז"ל בתשובה אין כותבין שם האיש ושם האשה בשני שטין אלא בשטה אחת והראיה מהאי דאמרינן בפרק אלו טרפות [חולין ס"ה ע"א] דשם אחד כגון כדרלעומר בחד שטה פסקינן ליה בתרי שטין לא פסקינן ליה אלא אי איפסיקא לא מיקריא כתיבה ובגט נמי כתוב וכתב לה עכ"ל.
<h2>דף פה.</h2>
וזהו נוסח הגט לרשב"א ז"ל. ביום פלוני בכך וכך לירח פלוני בשנת כך וכך ליצירה למנינא דרגילנא לממנא ביה במקום פלוני איך אנא פלוני בר פלוני דממתא פלוני דאתילידת במקום פלוני ודיירנא השתא במקום פלוני דעל נהר פלוני מותבהא בן פלוני דממקום פלוני דעל נהר מותבהא וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנת פלוניתא בת ר' פלוני דממקום פלוני דעל נהר פלוני מותבהא וכל שום אחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריכון דאבהתיכי דאיתילדת במקום פלוני דהוית אינתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דתהויין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דתצבייין ואינש לא ימחה בידיכי מן שמי מיומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל פב"פ עד פב"פ עד. כך יכתבנו אם הגט נכתב ונחתם במקום שהאיש המגרש והאשה המתגרשת דרים שם ואין העדים צריכין לכתוב בתוך הגט אלא אותו מקום שהוא עיקר מקום דירתן. ואם הגט נכתב ונחתם במקום שאין האיש המגרש והאשה המתגרשת דרים שם יכתבו כן. למנינא דרגילנא לממני ביה במקום פלוני איך אנא פלוני דדיירנא במקום פלוני וכו' והעדים החתומים על הגט צריכין לראות שנכתב לשם האשה ההיא המתגרשת והרי גם הם יחתמו לשם האשה ההיא וצריכין לחתום זה בפני זה. וכן יתנהגו בנתינתו. אם הוא עמה במקום אחד יכול ליתנו מידו לידה וכשנותנו לה צריכין שנים לקרותו קודם שיתננו לה ואחר שקראוהו נותנו לה בפני שנים [וכן לאחר שנותנו לה כדי שלא יתחלף בין קריאה לנתינה] וצריך שיאמר לה (בשעה שנותנין לו) [בשעה שנותנו לה] הרי זה גיטך ואם היא בושה לקבלו ממנו תמנה שליח לקבל לה הגט מיד בעלה ותעשה השליח בפני עדים כשרים ותאמר לו קבל לי גיטי מיד בעלי פלוני או תאמר לו בלעז ראיפמ"י גט או פרינמ"י גט דמ"ו מר"יט פלוני. וכן אם הוא אינו עמה במדינה תמנה שליח קבלה בענין זה לקבל לה גיטה מיד בעלה בכל מקום שהוא והבעל נותנו לשליח ויאמר לו בפני עדים כשרים קבל גט זה לאשתי פלונית כמו שאמרה לך והשליח יביאנו לאשה ואחר כך אם תרצה להביאו לב"ד ולכתוב לה מעשה ב"ד שראו בידה גט כתוב כהוגן וכתיקון חכמים הרשות בידה ע"כ.
והא לך טופס הגט מלשון הר"י מקורביל ז"ל. אך צריך כתיבה גסה. בכך בשבת בכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בקדש פלוני מתא דיתבא על נהר פלוני ועל מי בורות ועל מי מעיינות אנא פלוני המכונה פב"פ העומד היום במקום פלוני מתא דיתבא על נהר פלוני (ועל) צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא שבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אינתתי פלונית בת ר' פלוני העומדת היום בקדש פלוני מתא דיתבא על נהר פלוני [ועל מי בורות] ועל מי מעיינות דהוית אינתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך (להתנצבא) [להתנסבא] לכל גבר די תיצבייין ואינש לא ימחה בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת כל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל. ויחתמו העדים זה תחת זה. פב"פ עד פב"פ עד. וצריך שיהא הגט מכתיבה גסה דבעינן כתיבה תמה. והכותב לא יכתוב ודן ביו"ד ולא יכתוב ואגרת ביו"ד די תיהוייין ג' יודי"ן לבד יו"ד של ת"י וכן די תיצבייין. ולמהך בלא יו"ד ויתלה רגלו של ה"א כדי שלא [תראה] כחי"ת דמשתמע למחך לשון חוכא וטלולא. ויאריך וא"ו של וכדו ושל תרוכית ושל תרוכין ושל שבוקין ושל פטורין ויכתוב להתנסבא בה"א ולא לאתנסבא באל"ף דמשמע לא תנסבא. והר"ף ז"ל כתב וצריך לכתוב למנין בחד יו"ד (בנין) [מנין] בלא ו"ו. דיתבא בחד יו"ד דתיבה אחת היא. פי' במקום היושבת. ועל מי מעינות בחד יו"ד ואם יש ספוק מי בורות יכתוב מי בורות. פלוני בר רבי שלם. ואם יש לו שם אחר קדש יכתוב דמיתקרי פלוני ואם לעז המכונה. העומדת בו"ו ויש שאין מקפידין. ואם אינה בעיר אין כותבין מקום האשה כלל. הראשון ושבקית ופטרית והשני פטרית ושבקית. פטרית בלא וא"ו ותרוכית הו"ו גדולה. יתיכי ג' יודי"ן. ליכי שני יודי"ן והאורבלי כתב בלא יו"ד שלא לשתמע לי כי אנת אינתתי אבל בשאר ליכי [אין לחוש] והר"ף כתב בשם ר' יחיאל ז"ל דיש לכתוב ב' יו"ד כמו היליכי ר"ל הא שליכי וכן נתוכח עם ה"ר משה מרצילי ועלתה בידו. אנתתי בלא יו"ד בין אל"ף לנו"ן. וכדו וא"ו גדולה ולא יותר מדאי כדי שלא יראה נו"ן. ותרוכית ו"ו גדולה. יתיכי ביו"ד. ליכי ביו"ד. די תיהוייין ה' יודי"ן וב' תיבות הן די כמו אשר. וכן די תציבייין בה' יודי"ן ושני תיבות. בנפשיכי יו"ד באמצע ויש שאין מקפידין. למהך בה"א ובלא יו"ד. להתנסבא בה"א ובלא יו"ד ויש כותבין ביו"ד. ואנש בלא יו"ד. ימחא באלף לשון מחאה. וה"ר יחיאל כתבו בה"א אך לא נהגו. והר"ף בשם ר' יקר כתבו באל"ף לפיכך אין חששא. מותרת בו"ו. תרוכין בו"ו גדולה ובלא יו"ד בין התי"ו והרי"ש. ויש כותבין תירוכין שיבוקין פיטורין בב' יודי"ן אך בטופס שנחתם בו ר' יחיאל כתוב כולן ביו"ד אחת האחרונה לבד וכן אומר הר"ף ז"ל. ואם יש נהר אחד או שנים או שלשה הכל צריך לכתוב על נהר פלוני ופלוני אפילו הם רחוקים מן העיר יותר מתחום כיון שספוק העיר מהם.
תשובת שאלה אל הרשב"א ז"ל כבר ראית שכתבתי אני בשם רב האיי ומשמן של גדולי הראשונים שכל אותם הדקדוקים שאמרו שם בפרק המגרש לכתוב כן ולא לכתוב כן אינו אלא כשבא הבעל וערער או שכתב המגרש הבעל בעצמו הגט או שצוה הבעל לסופר לכתוב כן דהשתא יש לחוש שמא בכונה כתב כן כדי לפסלו הא לאו הכי טעות סופר הוא ואין לחוש כ"ש בחסרות דאם כתב לתנסבא בלא ה"א אפילו חסר כל התיבה איני רואה פיסול שהרי יש בו והרי את מותרת לכל אדם וכשאמרנו [גיטין כ"ו ע"א] בכותבי טופסי שצריך לשייר מקום שם האיש והאשה ואמר שמואל אף מקום והרי את מותרת לכל אדם לא אמרו לשייר מקום להתנסבא גם לא היתה שם הקפידה [בלהתנסבא] אלא בין ה"א לאל"ף דלא [לכתוב] לא תנסבא דמשמע לא תינסיב ואפילו הכי אין אנו פוסלין אלא כשבא הבעל וערער. גם באות דבוקה איני רואה כל כך הקפדה אלא מוטב להזהר לכתחלה ואף ממה שאמרו שם (גבר) [גבי] בין שטה לשטה מהו דאקשינן ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים ופרקינן לא צריכא דמערי משמע מפשוטן של דברים דמערי כגון נדבקו אותיות דלמטה באותיות דלמעלה כגון צואר של למ"ד דבוק למעלה או רגל הקו"ף דבוק באותיות שלמטה ואפילו הכי כשר עכ"ל. ועוד כתב ז"ל בתשובה אין כותבין שם האיש ושם האשה בשני שטין אלא בשטה אחת והראיה מהאי דאמרינן בפרק אלו טרפות [חולין ס"ה ע"א] דשם אחד כגון כדרלעומר בחד שטה פסקינן ליה בתרי שטין לא פסקינן ליה אלא אי איפסיקא לא מיקריא כתיבה ובגט נמי כתוב וכתב לה עכ"ל.
<h2>דף פה:</h2>
ויאריך ו"ו דוכדו ו"ו דתירו'כין ופטו'רין ושבו'קין וצריך שיכתוב ה"א דלמהך פתוחה שלא לטעות בחי"ת ויכתוב להתנסבא בה"א ולא לאתנסבא באל"ף ויכתוב תצבייין בג' יודי"ן וכן תהוייין ויכתוב ודן בלא יו"ד וכן ואגרת בלא יו"ד וכן מנאי בלא יו"ד בין המ"ם והנו"ן וכן למהך בלא יו"ד בין הלמ"ד והמ"ם ויכתוב כדת משה וישראל בשטה אחרונה. ולא יכתוב ביום ויחתום בלילה דגט מוקדם פסול. וצריך שירטוט ואחר שיכתוב ויחתום יתננו לה בעלה מידו לידה בפני שני עדים ויאמר לה הרי זה גיטיך וקודם שיתננו לה ימתין עד שיתיבש הדיו שלא יהא כתב שיכול להזדייף.
